את המקום השני חלקו שלש יצירות :
ירחי לידה – יונית דביר
מעשה סדום – נעה שחם
קוידש קוידשים ( הרב דביר ) – אילת השחר פרידלנד – מפאת היותה בחול הגיעו הוריה
ירחי לידה
היא דווקא רצתה בת קטנה שתשחק בבובות בזמן שהיא מבשלת מרק או אופה חלות אבל רצה
הקב"ה וזיכה אותם בבן זכר והיא שמחה בו מאוד ואהבה אותו עד כלות עוד מרגע שהיה רק שני
פסים ורודים על מקלון. הבחילות היו קשות והעייפות הכבידה והיא ספרה את השבועות בשקיקה עד
שתוכל לחבוק אותו בזרועותיה. ההריון טרם ניכר עליה והתלמידים השתובבו והשתוללו והמנהל גער
בה שהיא יוצאת לשירותים בזמן השיעור.
יצחק הפציר שתשכב לישון מוקדם והוא ידאג לעבודות הבית. היה נושק למצחה ושולח אותה
למנוחה. כעבור שעה הייתה שומעת את דלת הבית נפתחת ונסגרת בחופזה והייתה מתכווצת כולה
ומלטפת את בטנה ולוחשת הבטחות ושירים עד שנופלת הייתה אל תוך השינה ובבוקר הייתה
משכימה לפניו, רוחצת את הכלים,מקפלת ומטאטאת את הרצפה ויוצאת לעבודה.
הבטן גדלה כמו הציפיה, וכבר כולם בירכו: בלי עין הרע איזו ישועה. והייתה קונה לו בכל פעם משהו
קטן, חליפות תכלת, כובע צמר וגרביים. וערב אחד כשישבו על הספה, יצחק בתלמודו והיא נאבקת
בעיניים הנעצמות, הרגישה בו מתעורר כמו דג זהב קטן ושובב ששוחה באקווריום זכוכית והיא
נפעמה כל כך שהחלה לצחוק ולדמוע. "מהר" אמרה ליצחק המופתע ומשכה ידו אל בטנה "תרגיש!
הוא זז" אבל יצחק לא הרגיש כלום ואפילו הציע שדמיינה וחזר אל מקומו המרוחק ממנה, והיא כעסה
נורא. הרי היא מותרת עכשיו, כל הזמן, אם רק ירצה יוכל להושיט יד וללטף או לחבקה כפי שהיה
עושה כשהייתה חוזרת מן הטבילה ולמרות שתיכננה להשאר הלילה ערה עד שיצחק ילך לישון עימה
פרשה לחדר וביקשה מהקב"ה ששלח לה את יצחק ואת הילד הזה שברחמה שהלילה לא תיפתח
הדלת, ובטרם נרדמה ידעה שלא נענתה תפילתה.
בלילה ההוא התהפכה מצד לצד. ומצד לצד נטתה גם מחשבתה. רגע אחד דנה אותו לכף זכות
ודמיינה טיול בודד בסמטאות השכונה כדי להפיג את החששות מפני הלידה ואולי בכלל הלך לפגוש
חברותא מהישיבה ולא רצה לצערה ורגע אחרי טלטל הבכי את גופה והבהילוה רעיונותיה. כשחזר
כעבור שעות החושך התחלף לאפור, כשנכנס למיטה הריחה ניחוח דק של בושם וידעה שתיכף
השמש תאיר וכלום כבר לא יהיה אותו הדבר וביקשה סליחה בכוונה שלמה מהילד הטמון בתוכה.
וישנה שינה קצרה רעה וטרופה.
כשהקיצה מלמלה מודה אני ורחצה פניה וידיה וברקע קולו של יצחק נשמע כמתוך חלום רע וישן.
התלבשה והעמיסה תיק קטן ובכל אותו הזמן הוא מתרעם ומתפלא ושואל ואחר מכן מודה ומתוודה
ומכה על חטא ועל חזהו ומתחרט ומפציר ומזהיר ומתחנן ואוחז בתיקה ומושך אותו ממנה. וכשהיא
יוצאת אל הרחוב המואר היא מתפלאת כמה קלה היא התחושה.
שבעה ימים ישבה בבית אמה. יצחק הגיע מדי יום בפנים חיוורות, בתחילה מבטיח ונודר ומשלא
נענתה לו היה מוסיף ומגיע, יושב כנגדה בדממה וממתין.ואמה הזהירה אותה מהחרפה ושלא תשכח
שפה ב"ה יש לבריות . וכשהלילה היה יורד הייתה נכנסת למיטת נעוריה ושוקעת במתיקות השינה
שבאותם הימים לא הייתה לה טובה כמותה. וביום השביעי הקיצה מחלום ובחלום התינוק ישן
בעריסתו ודלתות נפתחות ונסגרות ברעש והוא מתעורר בבכי נוראי.
וכשקול המוהל נישא והסתלסל בבית הכנסת והכריז : "ואֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר
לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" נזכרה שרצתה פעם בת ובובות וריח חלות ודמעות הצער על כאב התינוק התערבבו
בכאבה שלה. וכמעט ללא נשימה הדפה את כל העומד בדרכה ואימצה אותו אל חיקה.
