ענבר דותן
אחותה הגדולה של ענת. אימא של עילאי ויונתן ואשתו של אלי. למרות שאני מתפרנסת מכתיבת מילים על ענת קשה לי לכתוב. כי ענת תמיד הייתה נוכחת נפקדת בחיים שלי. כי עכשיו היא הכי נפקדת ובאותה נשימה הכי נוכחת.
ענת נולדה כשהייתי בת שבע ותפסה את המשבצת של הילדה עם החיוך. לעומתי, שהייתי הזועפת. ענת ידעה לטפל בזעף שלי ברגישות ועדינות. ידעה מתי להתקרב ומתי לא. ידעה מה משמח אותי ובאילו מילים להשתמש כדי שלא ארגיש שהיא עושה איזו ג'סטה.. מאז שענת נפטרה אני מוצאת בכל מיני מגרות נסתרות את אותן הג'סטות שעשתה. מכתב שנכתב אחרי ביקור במסעדה טובה, קלטת (זה היה מזמן) של שירים שבטח אשמח לשמוע. שמלה לעילאי מחנות בסוהו, גלויה מהונדורס, תמונה מניו יורק, מכונית מפקקים של בקבוקי קוקה קולה ליונתן או מכתב בו סיפרה על טקס מיוחד שהפיקה באוסטרליה. למרות שהייתה רוב הזמן בחו"ל תמיד היא הייתה כאן. רק שאני לא הייתי מספיק חכמה (או אסירת תודה) כדי להעריך את עצם היותה כאן.
מאז שענת נפטרה העצב הפך ליגון וגעגוע הפך לערגה. אני יודעת שהיא בטח כועסת שאני בוכה בכל פעם שמדברים עליה. היא בטח צועקת "יאללה מספיק! תתחילי להסתכל על כל היופי הזה מסביבך" אבל היא בטח לא צועקת חזק. כי אני לא שומעת ולא רואה. במדינה שמקדשת את מתיה למדנו כבר בגן שרק הכי יפים והכי חכמים והכי רגישים והכי אהובים מתים. אז נכון, אין יום אבל לאומי לזכרה או צפירה (אלא אם כן מתייחסים לרחשי הלב שנסדק) אבל ענת הייתה יפה וחכמה ורגישה ואהובה בדיוק כמו אלו שעליהם נכתבו אין ספור שירים שקורעים את הלב.
אם הכרתם את ענת אתם מבינים על מה אני מדברת. אם לא, חבל.. היא הייתה הכי נהדרת שאפשר לבקש.
—
עילאי
"אני עילאי וענת הפכה לדודה בפעם הראשונה בזכותי.. אומרים שכל עוד מדברים על אדם הוא אינו יכול למות. אז אנחנו ממשיכים לדבר ולספר על ענת. אבל היא איננה. המשפחה בשביל ענת הייתה הכל ובכל מקום אליו פנתה היא מצאה משפחה. החברים היו לה משפחה. במקום העבודה היא הרגישה כבת משפחה ואנחנו,בני המשפחה, היינו לה כעוגן והיא הייתה לנו. ענת לימדה אותנו להיות גאים במדינה שלנו, בדגל שלנו. היא לימדה אותנו לפסוע בשבילי הארץ בין אם מדובר בשביל בלי שם במדבר בין אם מדובר בשדרת מעצבי בגדים בתל אביב.. אומרים שכל עוד מדברים על אדם הוא אינו יכול למות. אז אנחנו מדברים. ובוכים. ומתגעגעים. וענת,הגבוהה היפה הציונית עם החיוך והעיניים הבורקות איננה. אני מודה לכם שבחרתם להקדיש יום עיון לזכרה של ענת. אני מקווה שאתם יודעים כמה היא אהבה את הזמן שבילתה איתכם. רבי שלמה אבן גבירול כתב:כתמר את בקומתך וכשמש יופייך. כך נזכור את ענת תמיד- ונמשיך לספר ולדבר עליה. יהי זכרה ברוך".
שירי
"כששמעתי על האסון בלכתה של ענת, הלב שלי התכווץ כמו וודאי של כל אדם אשר שמע על המקרה. ובראש ובראשונה הרשי לי לשלוח תנחומי הכנים… אני כותבת לך מפני שלפני מספר שבועות אמא שלי פתאום עשתה לי חיבור מרגש ומצמרר שגרם לי להבין שהכרתי את ענת. כל המשפחה שלי מכפר סבא, ההורים התנדבו שנים רבות במועדון הליונס שפועל בהתנדבות שוטפת בביה"ח מאיר. אבא שלי, יוסי, הקים את המועדון בכפר סבא, והיה שנים יו"ר וועדת רפואה, וכך כנראה הכיר את ענת. לפני שנתיים וחצי אבא חלה בסרטן ונלחם במשך שנתיים, עד שהמחלה הכניעה אותו בינואר השנה. בחצי שנה האחרונה לחייו, אבא היה מאושפז כמעט כל הזמן, ואנחנו סביבו כל יום, כל שעה. לפחות אחת לשבוע, הגיעה בחורה שנראתה לי פחות או יותר בת גילי, וכל פעם שרק התקרבה לחדר, אבא שלי התמלא כוחות, התרומם מעט במיטה והתגאה לומר שהיא מתייעצת איתו בהתמודדות עם התפקיד שלה. היא מצידה, אמרה כל פעם מחדש איזה אבא מדהים יש לי. כשהם נכנסו לשיחות, זה היה הזמן שלי להתאוורר מעט מהחדר. וכשהייתי חוזרת, לאבא שלי היה חיוך ענק על הפנים
אני אפילו זוכרת שכשהיא היתה מגיעה, גם אחרי שהיא יצאה, היה נראה כאילו אבא התחזק-פשוט קיבל מצבור חדש של אנרגיות חיוביות. רק לפני מספר שבועות, מתוך שיחה מקרית, פתאום הבנתי שזו היתה ענת……עמירה, אני מניחה שפונים אלייך לא מעט, ומספרים לך על הנגיעות של ענת בחיים של אחרים אני יודעת, שכשנוצר אצלי החיבור הזה בין אבא לענת, אחרי לכתם של שניהם, היה בי צורך עמוק לחבק מישהו שאיכשהו קשור שאיכשהו מבין. אני לא מתיימרת להבין את כאבך או להשוות את כאבי לכאבך, אך באותו רגע שנפגשנו במקרה בחדר ההמתנה, נאבקתי בצורך עז לחבק אותך, ולספר לך. השכלתנות שבי עצרה אותי מתוך החשש שהסיפור הזה, על החיבור הנדיר הזה בין שתי נפשות שלא איתנו, יכאיב לך, ואני כותבת מתוך תקווה גדולה שהוא דווקא ימלא אותך – כמו שמילא אותי.
אני מודה על הקשר של הבת שלך, עם אבא שלי – על היכולת ההדדית שלהם לחזק האחד את השני. ותודה לך על קריאת המילים האלה……..שירי.
Written By: Georgia Snow
Shalom,
Not sure who I am writing to, but I was told by my friend Daniel Samowitz that Anat's family wanted anything we had from Anat's time in Habo, and that I should pass on anything I have to this address.
I was rosh chinuch of the Sydney ken when Anat was in Habo so we worked closely together. She was the most wonderful role model, a wise woman, an inspiration and such a dear friend. She was always respected by the chanichim, madrichim and adults. She was always there for us. At the time I was studying Hebrew, and she would always want to help me improve; she was so patient and I remember that when we were both at work, we used to chat on gmail-chat and she would always type in hebrew to me so I would practice reading and understanding. I loved and adored her so much. She was the type of person you just wanted to be around; so beautiful inside and out.
Anat and I had the crazy task of planning the winter and summer camps in Sydney together. I will always remember hanging out in her room late at night with tea and hot water bottles and blankets de-briefing the day, gossiping and relaxing together. I will remember spending time at her house during mazkirut meetings, hanging out on the balcony of her apartment in Clovelly. I will remember the long drives we took together to check out campsites and meet camp owners. I will also remember meeting Amira and Anat's neice in Sydney and going to her hens night party, and how proud Anat was of her family. In the habo hanhallah we used to sing and chant to her, "A nut is not a fruit." Those are some of the many moments I had with Anat that I will treasure forever.
When Anat left our movement to return to Israel we were so upset, but knew that she was chasing an important dream and would be happier back at home with the love of her life, Hagai.
Last year I was in Israel and I met up with her for lunch; you could just tell how fulfilled she was living in Israel, being close to her family.
We wrote a song for her at her farewell in Sydney (I have pasted it below)…..I have also attached some photos from the farewell (I am the one in the green top playing the guitar) and there is also a photo of her presenting one of her famous lectures on Israeli street art.
In Sydney on Tuesday night we held a special memorial service for her at Habo house. The room was packed with bogrim, chanichim, parents, people she worked with and other members of the community – a true testemant to how many people she touched. People spoke about how beautiful she was, how intelligent she was, how even on the first day she arrived in Sydney to meet us she wore her habo chultza, how she was such a good friend, a good listener, head strong, how she was great with relating to chanichim, parents and bogrim, how she was a true zionist, a compassionate woman and just such an amazing human being. Ultimately, she came to Australia from Israel to be our Slicha and Zionist mentor, but she became so much more than that, she was our close friend.
It is so tragic and heartbreaking and none of us can believe she is gone. For Rotem to loose his mother is just so sad because she was such an incredible woman who really treasured and valued the importance of family. She would have been such a terrific mother.
My thoughts are with her family at this time, and I am sending them love, strength and support. I will miss her so much. Please let me know if you want any more information. I'll look for more photos – although Anat was always the one taking them!
Best Wishes,
Georgia (Anat knew me as porge)
Anat’s Farewell Song from the Habo Bogrim
To the tune of “Everywhere you go” by Taxi ride (a last taste of Aussie music!)
Never had a shlicha like that
That’s coz Sydney’s never had a shlicha
But we’re so glad we had you
Say you’ve got a lot of good chinuch
But it’s all on Israel’s street art
Told us to use and abuse
So if you wanna make Aliyah
She’ll hook you up (hook me up)
Israel’s about to tear you away from us
We know you’ve gotta go
Hagai is waiting
But even when you go
You’ll still be in here (point to heart)
We want you to know
That we’ll really miss
You in your Chultzah (you and your Chutzpah!)
Fly a little, take a long drive
Just to see your lover Shibolet
No projector without you.
We know you wanna make some babies
Send them on camp
Call Anat if you need a subsidy
We know you’ve gotta go
Hagai is waiting
But even when you go
You’ll still be in here
We want you to know
That we’ll really miss
You in your Chultzah
All the camps you’ve run, so much schmoozing done
We don’t know how we can thank you
Sydney’s Jews have loved Anat that’s not a fruit.
Guitar solo
(We’ll) come to the Holy land to visit you
We know you’ve gotta go
Hagai is waiting
But even when you go
You’ll still be in here
We want you to know
That we’ll really miss
You in your Chultzah
No more Mount St sun, no more Sunday fun
Leaving without liking vegemite
Last 2 years wouldn’t have been the same Bli At
We want you to know
That we’ll really miss
You in your Chultzah
גם אתם/ן מוזמנים/ות לכתוב על ענת:
