על ענת חשבתי עם צאת ספרי המדריכה למהפכה. מה היית חושבת על הספר הזה, או יותר נכון על כך שנדרש ספר כזה, שצריך לשכנע אנשים שאפשר לשנות, ואז ללמד איך.
בטוחה שהייתה לענת איזו הברקה מדויקת, משהו שמתחבר לאמונה הקוסמית שלה, היהודיות הישראלית שלה, והמעטה הציני החד כתער.
ענת תמיד ידעה מה הדבר הבא שנחוץ לחברה הישראלית.
כשהלכה ללמוד תלמוד בניו יורק בגיל עשרים, חילונית אדוקה שלומדת דפי גמרא, הרבה לפני שמישהו דיבר על ארון הספרים היהודי.
כשהתנדבה במדינות עולם שלישי, והסבירה לאנשים למה נחוץ שישראלית צעירה תלמד ילדים בכפר נידח, לקח כמה שנים טובות עד שזה הפך להיות הגיוני בציבוריות הישראלית.
כשהתפקדה למפלגה- כי הסבירה לי בפשטות שמשפיעים דרך הפוליטיקה.
כשחיברה בין ישראל והתפוצות, הרבה לפני שיהדות התפוצות נהיתה בון טון.
כשהלכה לגור בנגב- כי חשבה שזה הדבר הנכון לעשות- ומודה שאני עדיין מחכה שהחברה הישראלית תשתכנע שכך צריך.
תמיד לפני כולם, תמיד פשוט עושה, תמיד בלי להתבלבל או להתפלפל.
לא היינו תופסים את ענת כותבת טור שמטיף לאחרים, או קוראת לשינוי, אלא קמה ועשתה.
אז מה ענת הייתה חושבת על המדריכה למהפכה?
אני מקווה שהייתה מעניקה אותו לכל מי שהיה סביבה ולא האמין שאפשר. ואני מקוה מאוד שהמדריכה למהפכה ייתן לאנשים משהו מהרוח שלך- כדי לשנות צריך להפסיק לדבר על שינוי- ולצאת לעולם ולהגשים אותו.
כי כזאת הייתה ענת- מזהה צורך לפני כולם- ואז פשוט קמה ועושה.
והכל בקוליות האינסופית שלה.
באהבה וגעגועים
רחל
