את הטקס הנחתה בקסם אינסופי, בטוב טעם , סגנון ועומק של מילים אילנית סוויסה אשר לימדה את ענתי ויחד עמה חוותה הריון ראשון.
את הערב סיימה דר' גילי זיוון אצלה למדה ענתי במסגרת מרכז הרצוג ואשר מלווה אותנו שנים ארוכות בעצה טובה בחם בשותפות והבנה של שתיקה ומעש. אלה דבריה.
עמירה, משפחת דותן, משפחת עמר, חנה ועדה החברות והשותפות, כותבות, שופטות ושופט, קהל נכבד!
לפני הכול אני רוצה להודות בשם מרכז יעקב הרצוג לכל מי שטרח והביאנו עד הלום:
לכותבות הרבות ששלחו לנו את פרי כאבן והתרגשותן,
לשופטות ולשופט שהתנדבו לקרוא שוב ושוב, לבחון, ולבחור,
לחגית ברטוב, שבלעדיה לא היה הערב הזה מופק ולא הייתה התחרות הזו יוצאת לדרך,
לאילנית על ההנחיה הרגישה!
לעמירה וענבר – על היוזמה לצאת לדרך עם תחרות כתיבה ע"ש ענת דותן עמר!
ולעמירה, וכל החברות הנאמנות על התרומה הנדיבה למען עידודה של כתיבה נשית יהודית!
וברכה –
"שנה טובה" אנו מברכים בימים אלו איש את רעהו ומוסיפים לפי טיב הקשר והקירבה "שנת בריאות", "שנת שלום", "שנת שגשוג" וכיו"ב.
לפי המסורת היהודית (לפחות זו הפיוטית) ברכת כהן גדול כללה רשימה אלף-ביתית מפוארת של "שנת….".
וכך אנו קוראים בפיוט ממחזור ראש השנה:
"כך הייתה תפילתו של כהן גדול: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתהא השנה הזאת הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל
שנת אורה
שנת ברכה
שנת גילה
שנת דיצה
שנת הוד וכך הלאה עד לאותיות שבסוף רשימת הא-ב:
שנת רווחה
שנת שבע
שנת שלווה
שנה תמימה
[והפיוט ממשיך ומשלב נוסחים משנאים ותלמודיים:]
שנה שלא יקום צר ואויב עלינו
שנה שתוליכנו קוממיות ל / ב ארצנו (נוסח אבא שלי)
שנה שתשיבנו לבית מאוויינו
שנת חיים טובים…
שנה שימתיקו שיחים את תנובתם ושדות את תבואתם
שנה שתברך את לחמנו ואת מימנו
שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה …
שנה שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר"
אני רוצה לציין שלוש תפילות, בקשות של הכהן הגדול שנדמה לי כי הן רלוונטיות במיוחד עבורנו כאן בעת הזאת.
"שנה שלא יקום צר ואויב עלינו" – כאן, השדרות, ובמרחבי העוטף – זוהי תפילה יום-יומית. ולתפילה זו אני מוסיפה שתהיה זו שנה בה תהיה למנהיגינו ומנהיגי אויבינו התבונה להפוך צר ואויב לידיד. ואם לא השנה, אז בשנה הבאה, ואם לא אז … בזו שלאחריה, שלא נאבד את היכולת לקוות, להתפלל ולעשות למען שנת שלום, למען שנת שלווה.
באזור החקלאי של הנגב המערבי, דומה שאין ברכה קולעת יותר מ"שנה שימתיקו שיחים את תנובתם ושדות את תבואתם". יש פיוטים בהם באות גימ"ל במקום "שנת גילה" כתוב "שנה גשומה", אז מי ייתן ונזכה לשנה גשומה (במובן החקלאי ובמובן של מטר תנובת הכתיבה והיצירה) שתביא עמה שנת גילה לשדותינו.
ולבסוף, אני רוצה להתפלל לכך שתהיה זו "שנה שתשיבנו לבית מאוויינו". אמנם במקור בית מאוויינו הוא המקדש, אבל מותר לדרוש את הביטוי ברוח הדברים הנפלאים ששמענו הערב שנכתבו ממאוויי ליבן של הכותבות.
מי ייתן ונצליח לשוב לחלומותינו, לתשוקותינו, למאוויי ליבנו ולהתקרב קצת יותר למימושם של כל אלו! מי ייתן והשנה לא ניתן לשגרה ולטרדות היום-יום להסיע אותנו הרחק מ"בית מאוויינו"!
שנה טובה לכל הנוכחים לכל עם ישראל ולעולם כולו!
