המשפחה בה גדלתי, שמורשות מזרחיות ואשכנזיות נארגו זו לזו, היתה משפחה ישראלית-יהודית- ציונית גאה. זהותי מורכבת מרבדים של עושר תרבותי, סקרנות וצורך להשאיר חותם. אישית, באמתחתי הישגים אישיים וציבווריים עליהם אני גאה. ובו בזמן זהותי הבסיסית – ארצית כהורה חוותה הלם ונשארה נכה. שלשת ילדינו נולדו בבאר שבע שאת חותמה וחותם תרבותה הם נושאים עמם באשר הם. עבור ענת, שנפטרה (2010) היה הנגב כוכב צפון – ציונות של עכשיו ומחר. את הריק שהשאירה, כמו את חזונה, שמה תמלא.
ענבר דותן, אחותה הגדולה של ענת.
מלהטטת במילים ורוקמת מיזמים.
אימא לשני ילדים. נשואה לאלי בן עזרא, איש שיווק שאהב את ענת אהבת נפש.
ארבעתנו מתגעגעים ובוכים את לכתה.
מי בדמעות. מי במילים ומי בשתיקה.
אחיה של ענת מיום היוולדה ביוני 1977 ועד היום. נשוי לטל ואב לשתי בנות, ליאור ואומה. משפטן בהשכלתו, בוגר תואר שני באוניברסיטת בר אילן, עו"ד פעיל בשנים 2001-2010 בהן שימש כפרקליט בפרקליטות מחוז תל אביב ובעלים של משרד עו"ד פרטי. כיום מתגורר באיטליה שם הקים חברת תיירות המספקת שירותי תיירות ברחבי המדינה וכן מייעץ לפרטיים וחברות איטלקיות וישראליות בסחר בינלאומי בין המדינות.
בוגרת לימודי מקרא, יהדות וספרות אנגלית. ד"ר לחינוך בתחום סיפורי חיים של סטודנטיות להוראה ומורי מורים. מנחה בסדנה העוסקת בחקר הזהות האישית מקצועית בתכנית לתואר שני במסלול למידה והוראה במכללת קיי. עורכת אקדמית מלווה צוותי כותבים בהוצאת הספרים של מכון מופת. בתל אביב. תחומי העניין שלי הם: מחקר נרטיבי, חקר הסיפור האישי ועבודה על זהות תרבותית ומקצועית, של מורים, שימוש בחשיבה במטפורות בהדרכה ובהוראה, תל אביבית, אימא לשלוש בנות ובן וסבתא ל11 נכדים.
פרופסור למיזמים עסקיים-חברתיים, ביה"ס למנהל עסקים, המכללה למנהל
עוסק במחקר והוראה של תופעת העסקים החברתיים בישראל ובהשוואה בינלאומית. משמש גם פרופסור אמריטוס בביה"ס למנהל עסקים ע"ש גילפורד גלייזר באונירסיטת בן גוריון, שם חקר את המגזר השלישי ותופעות קרובות כגון פילנתרופיה והחברה האזרחית. הקים וניהל במשך 12 שנים את "המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי". שימש כנשיא-מייסד של ארגון החוקרים הבינלאומי – (International Society for Third sector Research (ISTR.
גדלה ברמת גן, סיימה תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. עסקה בעבודה קהילתית בתחומים מגוונים, החל מהגיל הרך, דרך העצמת נשים, פתוח שירותי תרבות בקהילה וכלה בתעסוקת קשישים. שהתה בחו"ל במשך מספר שנים במסגרת שלוש שליחויות ממלכתיות. עבדה בשירות המדינה מספר שנים. כיום מנהלת חברת יעוץ משפחתית. נשואה, אם לשניים וסבתא לשתי נכדות.
יזם חברתי ויועץ לתורמים, קרנות וארגונים חברתיים (מדד העמיות היהודית; קוביית רוטשילד; הג'וינט, הקרן לידידות; מרכז מנדל בנגב ועוד). כיום הוא מוביל את יוזמת הפרק היומי בתנ"ך (עם מטח, הרב בני לאו ואחרים).
צביקה מלמד בתכנית ה-MBA למנהיגות חברתית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. הוא המייסד והמנכ"ל הראשון של מידות – ארגון דירוג העמותות בישראל. צביקה הוא עורך דין וקיבל את התואר השני בהצטיינות בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כיהן כעמית במכון לתכנון מדיניות עם יהודי. צביקה היה ממקימי מכינת נחשון – המדרשה הישראלית למנהיגות חברתית, ראשונת המכינות הקדם צבאיות הכלליות. הוא השתתף והיה פעיל במסגרת BCI במוסד ברנדייס ברדין בקליפורניה, ארה"ב. צביקה שירת כקצין בגלי צה"ל. הוא כיהן כיו"ר מועצת התלמידים הארצית הראשונה וכחבר במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. צביקה גר עם אשתו ליאת ושני ילדיו יאלי ואוריה באליאב – קהילה דתית-חילונית בצפון הנגב ומשמש כחבר ועד הישוב.
תת ניצב בדימוס, מנכ"ל משותף גישור נווה צדק-יישוב סכסוכים בדרכי שלום בע"מ. מייסדת ומנכ"ל משותף של מרכז גישור נווה צדק- יישוב סכסוכים בדרכי שלום בע"מ. ילידת ישראל , בוגרת האקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל-אביב, בעלת תואר ראשון בחינוך מאוניברסיטת תל אביב ,ותואר שני בחינוך מאוניברסיטת ניו-יורק (NYU ). בשנת 1974, לאחר שנות הוראת המוסיקה במוסדות שונים , התגייסה למשטרת ישראל והקימה את המערך לרווחת השוטר ומשפחתו .בין השנים 1985 – 1981 שרתה במסגרת משרד החוץ בחו"ל ובשנת 1985 שבה לשורות משטרת ישראל ,בתפקיד ראש היחידה לקשרי משטרה-קהילה עד לפרישתה. בשנים 1995 – 1994 שמשה כיועצת לשרת העבודה והרווחה בנושאי רווחה ,ובשנת 1996 בנתה את התשתית לארגון UNITED WAY בג'ויינט ישראל. בוגרת קורסי גישור בישראל ובארה"ב. מרצה ומנחה בקורסי גישור ובמגוון קורסים וסדנאות, בתחום השיח המשתף, בניית הסכמות ועוד, במוסדות אקדמיים. במסגרת פעילותה משמשת מנטורית לאנשי עסקים, אנשי הייטק ואחרים . כמו מכן מקדישה תשומת לב וליווי ייחודי לנשות הקהילה האתיופית בשדרות.
עדה ז״ל חברתנו המופלאה נפטרה. תרומתה היתה עצומה – באופי המקסים שלה, בתבונתה, ובמסרים והמעשים הרבים שלה – שהשאירו רושם עז על כל העושים במלאכה, כמו גם השותפים לפעילויות.
היתה בעלת BA בכלכלה ובחשבונאות מאוניברסיטת תל אביב, רואת חשבון מוסמכת-שותפה לשעבר ב-KPMG סומך חייקין (התמחויות: מערכת הבריאות בישראל, חברות השקעה, קרנות השקעה, מוסדות שלא למטרות רווח) סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון במחלקה לניהול מערכות בריאות. כל מי שעבד איתה או היה לצידה – הועשר מהדמות הנפלאה, החכמה וטובת הלב.
יהי זכרה ברוך!
ד"ר לאה מנדלזיס משמשת ראשת המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית כנרת. עוסקת בהוראה ומחקר של שיח קונפליקטים ומתמקדת בעיתונות שלום, חקר שיח הסכסוך הישראלי פלשתיני בתקשורת ודיפלומטיה ציבורית. חברה בארגונים ומוסדות בינלאומיים העוסקים בנושאים הללו.
עליתי לישראל מרומניה בהיותי בן 4, ישירות למצפה רמון. כילד חוויתי את מה שאנו מכנים "משבר הגירה" על כל מרכיביו – הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכישלונות בביה"ס. אלה לא הכריעו אותי בעיקר בזכות התשתית הקהילתית והערכית האיתנה שסבבה אותי. נראה, שאז גם החלטתי, שלא במודע, לעסוק בעתיד בחינוך – בעיקר כדי למנוע חוויה דומה מאחרים.
את לימודי התיכוניים עשיתי בפנימייה החקלאית "כנות", כי זה היה בערך המקום היחיד שהיה מוכן לקבל אותי, וסיימתי עם תעודת בגרות מלאה, להפתעת כל הצוות החינוכי מביה"ס היסודי. בתיכון הצטיינתי מבחינה חברתית. אחרי שרות ביחידה קרבית פניתי לשלוש שנים לחקלאות וכאשר הרגשתי בשל לכך חזרתי לעבוד בפנימייה ב"כנות" – תחילה כמדריך חברתי ולאחר מכן כרכז חינוכי. חשתי שאני צריך לחזור לעבוד במקום שהעניק לי רבות.
בשנת 1986 עברתי לשדרות ובמקביל ללימודי עבדתי בחינוך הבלתי פורמאלי ובהוראה בתיכון המקומי. במהלך השנים החלפתי תחומי עיסוק שונים. בין היתר הקמתי עסק בתחום הנגרות וניהלתי צוות עובדים. גם בתחום זה – באותה דרך בלתי מודעת שבסופו של דבר תמיד הובילה אותי לעסוק בחינוך – אחת החוויות המרתקות שלי הייתה ללמד אסירים בכלא באר שבע נגרות.
לפני 12 שנים עזבתי לחלוטין את התחום העסקי לטובת הקמת מרכז חינוכי לתלמידים מנותקים בתוך ביה"ס התיכון בשדרות. שם פגשתי את עצמי כמו התלמיד שהייתי – בסביבה לא אוהדת ויחד עם צוות לא גדול העברנו עשרות תלמידים מתחושת כישלון גמור לתחושת מסוגלות ורצון להגיע לביה"ס. המרחב החינוכי ותפיסתו הביתית היו קשים לעיכול ע"י ביה"ס ואחרי 5 שנים נזרקתי בשם המדידה המקודשת. מדדים כמו חיוך, אהבה ונתינה לא נמדדו שם. לראשונה נחשפתי לשיטה של השתקה ללא מילים. בזכות עמותת "גוונים" הקמנו מרכז עצמאי – "תכלי"ת. המרכז עוסק בתהליכים חינוכיים ובעזרה לבני נוער שונים למצות את יכולתם. בקצה אחד של הרצף נמצאים בני נוער מנותקים אשר נשרו בפועל מביה"ס בגילאים 14-18 אך למעשה הם בהדרה לימודית, רגשית וחברתית כבר מגיל 10 בערך. ובקצה השני – תלמידים בסכנת נשירה או כאלה המגיעים למיצוי יכולותיהם.
המרכז נבנה כמשפחה עבור בני הנוער אך לא פחות עבור צוות העובדים ועבור צוות מופלא של מתנדבים שמלווים אותנו. עם הזמן פיתחנו כלי עבודה ייחודיים ובעיקר שכללנו את היכולת לחנך לא בהטפות מוסר אלא בהצבת גבולות, עם אמון אין סוף ביכולת הפנימית וצניעות רבה כלפי בני הנוער.
ענת עבורי היא מימוש וחיזוק עצום למה שרצינו ליצור במרכז! עם היכולת המופלאה שלה להריח ולהעריך עבודת "נשמה" התחברה למרכז מיד. מפגש הצעת הפרויקט שלה הפך להתנדבות של ענת פעמיים בשבוע במסירות הלב. רשמית, היא לימדה אנגלית את בני הנוער מהקהילה האתיופית אבל מה שעבר אל בני הנוער היה הלב – זה סוד העניין שכולם מדברים עליו אך מעטים מצליחים לתת אותו בצניעות ובלי התנשאות. ענת נהגה להגיע תמיד לפני הזמן ואלה היו הרגעים בהם שוחחנו על אופי האנשים בדרום, על החום והרגישות שהיא זכתה להם באזורנו. דברים אלה, שמעולם לא נראו לי יוצאי דופן, היא זיהתה מיד וידעה להעריך כמרכיב מרכזי באיכות החיים.
אחרי מותה בנינו – יחד עם בני נוער, סטודנטים ומתנדבים מחברת אמדוקס – מתחם של גינה ופרגולה על משטח עץ וקראנו לו "פינת ענת ". זו הפינה המועדפת על בני הנוער וכן גם חלק מהישיבות של הצוות מתקיימות במקום. הדבר אינו מפתיע אחרי שמכירים את ענת, אך בכול זאת מופלא. מאז שהכרנו התרחשו במרכז תכלי"ת ובעיר כל כך הרבה דברים טובים: קורס גישור יישובי שכלל נציגים מכלל מסגרות החינוך והרווחה בעיר והמשכו בקורס גישור מתקדם ופרקטיקום, שנתרמו ע"י עמירה וחנה; קשר עם גופים אשר עוזרים בתפעול השוטף של המרכז; פעילות מדהימה של הפקת ספר מתכונים בהובלת סטלה, שגם תרמה למרכז באופן אישי; הקמת מרחב פיתוח ליזמים צעירים, ליווי והדרכות של הצוות ועוד. יש הכול – חוץ מדבר אחד כמובן, וזה האובדן הגדול.
דרך חברות מופלאה עם עמירה – הכרתי את ענת בילדותה, בבחרותה ובעת היותה לאשה נפלאה…. בעלת כל כך הרבה עצמה! כשהייתה ענת בלימודיה בניו יורק פגשתי בה.. והיה לי העונג שבילתה עם בני רן כמה ימים שם – כמו תמיד כשהתנדבה לעזור! עם חיבורה המופלא לנגב עוד יתר שבתה את ליבי. אני שמחה לקחת חלק בסיוע בעמותת ענת ומקווה מאד שנצליח להעצים עשיה בנגב.
משה חבר ללינדה הר נבו לסייע בעמותה בכל דרך שניתן, במיוחד באמצעות העבודה המשותפת שלהם, אשר מסייעת ליזמים לקדם את הרעיונות שלהם לחברות מצליחות. משה הוא אבא ליעל ויוני, מנהל זה שנים רבות בתחום ההי טק, ויזם בזכות עצמו.
כמו שאומרים בפילוסופיה היהודית – החיים כל הזמן משתנים ומתחדשים. אם ניקח מיקרוסקופ נראה שיש תנועה תמידית, חידוש תמידי. כל יום וכל רגע שעוברים הם ייחודיים. אני משתדלת ליצוק חוויה או משמעות לרגעים האלו. לפקוח עיניים, להקשיב וללמוד. משתדלת להשתמש ביכולות שלי כדי לעשות משהו טוב בעולם, להזיז את המחט לטובה.
במקצועי אני מנהלת מוצר ומחזיקה תואר שני מהטכניון. ההתמחות שלי היא ביצירת מוצרים שמותאמים מצד אחד למשתמשים ומצד שני לעסק. אני אמא יחידנית ליונתן ועומר המתוקים.
את ענת פגשתי בתום שירותי הצבאי ותחילת השירות שלה בבי"ס שדה הר-גילה. התחברנו עוד אז אבל לאחר כמה שנים שלא היינו בקשר התחברנו שוב לחברות מאד משמעותית, עמוקה ומיוחדת כפי שענת ידעה להיות. ליווינו אחת את השניה בחיים מקרוב ומרחוק.
