ענתי שלי .
מתחילת השבוע, הבטן כואבת. הנה מגיע לו היום שבו החור בלב מתרחב בעוד שנה שעוברת..
חושבת עלייך כל הזמן מה היית אומרת לו היית יודעת ש.. לו הייתי מספרת לך על התלבטות או על קושי שמציף.. לו הייתי משתפת אותך ברגעים מרגשים..
אני מחפשת דרך כל שנה שתמזער את הגעגוע ותזכיר לי עוד קצת ממך לפני שהזכרון שוחק.
יש רגעים שאני מסתכלת על רותם מהצד ונפעמת מכמה הוא דומה לך ולא רק מבחוץ. כמה הוא דומה לך בדפוסי התנהגות, בהבעות פנים וטונים של דיבור כאילו ממש היית שם לאורך השנים ויש לו אותך לחקות.
הוא כבר בן 8 – גבר שבגברים, חבל לך על הזמן.
אחרי שהלכת , חיפשתי דרך לחיות אותך עוד קצת, לחפש משמעות ושפה שאותה דיברת וחיית. מצאתי אותה בדרך שאהבה נפשי .. עם ישראל. להשתדל להיות איפה שצריך, לפגוש באנשים, להביא ברכה בעמל ובלימוד לכלל שלם ולא רק לעצמי.
הענקת לי מסע ומשימת חיים שדרכה אני מרגישה שאת שותפה בכל צעד וקומה חדשה בנפש.
הלכת מאיתנו בין פרשת נשא לבין פרשת בהעלותך. רצף של פרשות שבהם מתוארות ההכנות של עם ישראל לקראת המסע לארץ ישראל וההליכה במדבר. ההליכה במדבר מפגישה אותנו עם עצמנו, דורשת מאיתנו ללכת בדרך ולגלות עצמנו.
מצאנו את עצמנו יום אחרי לכתך כהולכי מדבריות, אבל אף אחד לא הכין אותנו מראש לזה, כל מה שנותר לנו זה אור נשמתך המלווה אותנו כל יום ביומו כעמוד ענן ועמוד האש ועוטפת אותנו בחום, אור נשמה המרווה את צמאוננו בכוחות של חיים , אבל גם בגעגוע גדול.
מתגעגעת אלייך כל כך יותר ויותר, חושבת עלייך בכל יום שעובר, השאלות קיימות, והתשובות לא ממהרות לבוא..
מודה לך על הזכות שתמיד תמיד תהיי נר לרגליי.
אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת עד האין סוף.
ליאורי.
